אֲנִי אֲנִי

ציוד ספורט בסופר פארם אונליין? ברור! 4521 מוצרי ספורט ועוד המון מוצרים ממגוון קטגוריות מפתיעות מחכים לכם עכשיו במשלוח עד הבית. סופר פארם אונליין, יש פה הכל. מוצר ממוכר חיצוני, פרטים באתר. קמנו בבוקר, נחתכתם שיניים, יצאתי לדרך, באופניים, ראיתי אותך, בקיוסק של אפריים, חתכנו סלט, בצהריים, שתפתם ידיים, והפ! כבר בן ארבעים. השמש כבר נעמה, זרח כוכב ראשון, ירדן ודידי בפיג'אמה, עכשיו הולכים לישון. רגע! קודם סיפור! ירדן ודידי בפיג'אמה, קודם סיפור הולכים לישון. סיפורים מתוך ספריית ביג'אמה. שם הפרק, אני-אני. תדעי, נכון אני-אני? ברור. אז מי אתה? אני-אני. אי אפשר, אני כבר אני. אתה לא יכול להיות גם אני. אז מי אני? אתה-אתה. עד עכשיו הייתי בטוח שאני-אני. אני ממש לא מרגיש כמו אתה. דידי וירדן, אתם שוב מפטפטים? אנחנו חושבים מי אנחנו. זה קל, אתם-אתם. אז אנחנו בכלל לא אני ולא אתה, אנחנו אתם. אוי, די, זה כבר ממש מבלבל. לורק. מעט יורם תהר לב. גור קטן של קנגרו ישב בכיס אמו. היה לו חם, היה לו טוב, לבד רק עם עצמו. הציץ החוצה ואמר, אמאי כל כך גדולה, אין בעולם עוד אמא חזקה יותר. ופתאום, מן היער, הופיע לו נמר. קרה הגור. איזה גודל, איזה פער, זה בטח כיף להיות בן של נמר. גור הנמר, נומרטור, הסתובב סביב אמו. היבט בה, וככה אמר לעצמו, יש לי אמא טובה, יש לי אמא עזה, יש לי אמא יפה, יש לי אמא זריזה, עם הגיבורה כזאת, אין וגם לא תהיה. ופתאום, הוא ראה, שמציץ עליו, אריה. אריה עם שיניים, אריה עם עיניים, אריה שמזמן לא גזז ציפורניים. רמה של שיער על ראש וחזה. וואו, הוא לחש, זה בטח כיף אבא כזה. גור האריה, אריסטו, התרוצה סביב אביו, התחמם והשתזף לו בשמש האביו, ואמר, איזה אבא, הוא מפחיד את כולם, אבל בשבילי, עדין ומושלם. אבא שלי, החזק בעולם. ופתאום הוא ראה, היפופוטם. וואו, הוא לחש, קצת בכינה. להיות בן של היפופוטם, זאת בטח הנאה. בן ההיפו, היפו חונדר, ילד לא קטן, את אביו מערך בבוץ למטה באגם. כשהוא פתח את פיו להגיד רק, בוקר טוב, השתדלו חיות היער לא לעמוד כל כך קרוב. הוא לחש לעצמו, אבא כזה, אין לשום ילד, בארץ, בעולם, בטבל, ביקום, או בחלד. ופתאום הוא ראה, במרחבי הים, מאה קילומטר משם, סוחה לו יצור אדירים, ליבייתן. הוא לחש, אה, אפילו אבא שלי, על ידו הוא פשפש קטן, לו רק הייתי בן של ליבייתן. ובן הליבייתן, ליבי זה חמוד, שחה אחרי אבא באוקיינוס, לא הלך לאיבוד, ואמר, יש לי אבא ענק שבענקים, אנחנו כל הזמן סוחים במים עמוקים, סוחים וסוחים וסוחים בלי סוף, כי אנחנו לא יכולים לנוח על החוף. ובדיוק אז הוא ראה, קשה להאמין, שם על החוף, רובץ לו תנין. וליביס אמר, הלוואי שהתנין יאמץ אותי לבן, או לנכד, או לנין. ובן התנין, נינטנדו קטינה, נח ליד אימו, הלו היא תנינה. איזו אימה, אמר לעצמו, כשנחוץ, היא במים, כשנחוץ, היא בחוץ, היא יודעת לשחוט ויודעת לרוץ. ופתאום, בינג, שם על הקרח, עומד לו פינגווין. אמר אז נינטנדו, אולו היינו קצת יותר קטנים, קצת פחות תנינים, ויותר קטנינים, היינו יכולים לשבת על קרחונים ולהפליג כמו הפינגווין, שנים על שנים. ובן הפינגווין, פינג פונג, הפליג על הקרח עם אימא. איזה כיף! הוא חשב כשנה הוא קדימה. אימא שלי די בחתיכת קרח מתחת לרגליה, והיא מפליגה בעולם, וגם אני איתה נוסע. ופתאום, אל מול עיניו, הופיעה צפרדע! איזה כיף לה! הוא אמר. במקום לשבת על הקרח, היא פשוט יושבת על עלה של פרח. כשאני מסתכל עליה, אני יודע, הכיף האמיתי זה להיות בן של צפרדע. ובן הצפרדע, קוואקוואץ' הראשן, שעה סביב אימו קצת עצוב וביישן. אף אחד אותי לא מחבק, לא מנשק וגם לא מפנק, לא רק הייתה לי, אני לא יודע, אימא שתחבק אותי אליה. והנה הוא ראה, את אימא, כן גורה, נוסעת בתוך הכן החמים את גורה. חשב קוואקוואץ', לא רק היו לי כאלה תנאים, גור הקנגרו בטח עושה חיים משוגעים. ואם תרצו לדעת מה מרגיש הקנגרו הגור, כי הוא מחדש את תחילת הסיפור. ודבר אחד כדאי תמיד לזכור ולא לשכוח. משפחה טובה זה כוח, ואם יש לך קצת מוח, תמיד תמצא סיבה לסמוח. אם נולדת הצפרדע, אז מותר לך לקפוץ. ואם אתה היפופוטם, תעשה חיים בבוץ. אני חושב שכל אחד הוא מיוחד הוא מיוחד ויש לו משהו שלא שהוא מתאים רק בשבילו. אחד עצלן, אחד חרוץ, אחד תמיד מוצא תירוץ. אחד אוהב לשרוק ברחוב, אחד תמיד הוא ילד טוב. אחד שואל, אחד עונה, אחד מוכר, אחד קונה. אחד נורא רוצה סירה, אחד עובד בית המורה, אחד חבר של אשר היא הוא אתה. אני אני, אני אני, אני אני, אני אני. אחת יפה, אחת טובה, אחת תמיד יש לה תשובה. אחת חולמת כל היום ואין לה כבר על מה לחלום. אחת תמיד קצת עצבנית, ועצבת. אני אני, אני אני, אני אני, אני אני. אני אני, אני אני, אני אני, אני אני. אחד תמיד רק פעושה וכל היום רוקד פשע. אחד עצוב, כל כך עצוב. אחד מרגיש נורא חשוב. אחד עם ראש בננים, הוא אתה. אני אני, אני אני, אני אני, אני אני, אני אני, אני אני, אני אני, אני אני, אני אני, אני אני. אני אני, אני אני, אני אני. דידי, אם היית אוכל, איזה אוכל היית רוצה להיות? זה קל, הייתי רוצה להיות שוקולד. למה? כי ככה כולם יאהבו אותי. מי לא אוהב שוקולד? נכון. אני הייתי רוצה להיות אוכל מיוחד, כזה שכמעט אין אותו, שרק אני אהיה כזו. כמו מה? כמו... כמו מרק מרשמלו. או הוגת במבה, או לביבות פרחי העונה. כמו... דידי וארדן, אתם רעבים? כן. יופי, כי יש סיפור על אוכל. כתבה, נורית זרחי. פעם היו שלושה אחים פינגווינים. אמוס, מקס והנס. הם החליטו להקים מסעדה בקצה הקוטב. הדליקו אש בתנור, הניחו מעליה שלושה סירים ענקיים ומבריקים, הם שפכו לתוכם את החומרים הנכונים על פי הסדר ובחשו בשלושה תרבדים ארוכים. כאשר העיסה רתחה, פיזר מעליה הנס את התבליל הנכון, ובכל הקוטב התפשט ריח קינמון חם. מקס הוריד את הסירים מן האש, יצק את התבשיל המבאבא לי כערה ענקית. אמוס טלה מבחוץ שלט. מסעדת הקוט��, פה מגישים את הפינגווינה הטובה ביותר בעולם! בפנים ערכו מקס והנס את השולחן. לצד כל צלחת הניחו סכין, קף ומזלג. שלושתם עמדו בפתח מחכים לאורחים. הם עמדו יום, יומיים, שנה, שנתיים. האם לא נראית עונייה באופק? לא. אמוס הרים את המשקפת התלויה על צברו כדי להשקיף. מקס טיפס על משקוף הדלת כדי להביט. אני רואה משהו. אבל זו הייתה רק הרוח שהעיפה גבעות שלג באוויר. עבר עוד יום, עברו עוד יומיים. עברה עוד שנה, עברו עוד שנתיים. נדמה לי שאני רואה משהו מתקרב. עונייה מתקרבת. אני רואה עונייה מתקרבת. לעבודה! מקס והאנס מהרו להניח את הפינגווינה בתנור לשם חימום. אמוס יצא לישר את השלט. עד שהתבשיל רתח, בדקו מקס והאנס שלכל אורח יש סכים, כף ומזלג, בצד כל צלחת. החלונות התכסו עדי חום ובכל הקוטב התפשט ריח כנמון חם. אמוס עמד בפתח המסעדה, מגבת תלויה על זרועו. שלום לאורחים הנכבדים! הם הושיבו את האורחים אחד אחד, כל אחד במקום המתאים לו. הנה זה מקום בשבילך ליד החלון. הנה זה מקום בשבילך ליד התנור. מקס לקח את הצלחות הריקות. האנס מילא אותן בפינגווינה הותחת. אמוס החזיר את הצלחות המלאות לשולחן. האורח הראשון טעם ואמר, מה זה? אף פעם בחיי לא טעמתי משהו כזה. איך אמרת קוראים לתבשיל המוזר הזה? האורח השני טעם ואמר, איכס, איזה רעך מוזר. אין לכם במסעדה שום דבר אחר? הם קמו ברעש ויצאו כועסים החוצה. זה לא אוכל! זאת לא המסעדה! זאת לא אוכל! אמוס הסיר את הצלחות מן השולחן. מקס החזיר את התבשיל חזרה לשיל. הנס רחץ את הצלחות והקפות, המזלגות והסכינים שאיש לא אכל בהם, ושוב עמדו שלושתם בפתח הדלת, מחכים לאורחים. עבר יום, עברו יומיים. אתם יודעים מה? מה? אם אף אחד לא רוצה לאכול את התבשיל שלנו, נאכל אותו בעצמנו. הרי אנחנו יודעים הכי טוב כמה הפינגווינה שלנו טובה. כי אנחנו יודעים בדיוק מה שמנו בתוכה. שלושת האחים הדליקו אש וחיממו את הפינגווינה בשלושה סירים אבריקים. בכל החלונות הבשירה קרח מן החום, ובכל הכותב התפשט ריח קינמון חם. אמוס, מקס והאנס ישבו ליד השולחן. לפני כל אחד צלחת מלאה, ולצידה סכין, קף ומזלג. הם טעמו טעימה ראשונה. זה נפלא. טעמו טעימה שנייה. זה נפלא. הם טעמו טעימה שלישית. עוד, עוד יותר נפלא. הם אכלו עוד מנה, ועוד מנה. לא השאירו כבר כמעט כלום לאף אחד אחר שיבוא לאכול. בדיוק באותו רגע, עגנה אונייה על החוף שבקצה הכותב. הנושאים שירדו מן האונייה אמרו, מה אנחנו רואים פה? מסעדה? בפנים היה נעים וחם. באוויר עמד ריח קינמון. מה יש לאכול במסעדה שלכם? אין פה כלום. אז בשביל מה יש לכם פה מסעדה? זה רק בשביל עצמנו. אל תגידו מסעדה בשביל עצמכם, ואל תגרו את כל ארוחים. זה לא שאנחנו כל כך חזירים, אבל אנחנו חושבים שאתם לא תאהבו את מה שאנחנו מכינים. איך אתם יודעים שאנחנו לא אוהבים את זה לפני שנתתם לנו לטעום? טוב, אם אתם מתעקשים, עמוס, מקס והאנס גרדו את תחתית הסירים שנתנו לארוחים לטעום. אחרי שטעמו, אמרו הארוחים. זה מצוין, זה לא מרק. זה לא דייסאב, זה לא פודינג. זה לא הוגה, זה לא נפתן. איך אתם קוראים לזה? פיק וינר! אף פעם לא אכלנו משהו כזה, אנחנו מוכרחים לאכול את זה. אבל אנחנו צריכים הרבה זמן בשביל להכין את זה. הארוחים לא ויתרו. זאת לא בעיה, אנחנו נחכה. אין בעיה. הם ישבו על הספסלים, היכו בקפות בתחתית הצלחות הריקות ושרו. ‫בקבינה, בקבינה ‫בקבינה, בקבינה ‫שתהיה כבר מוכנה ‫בקבינה, בקבינה ‫בקבינה, בקבינה ‫שתהיה כבר מוכנה עמוס העמיד את שלושת הסירים על האש. ‫מקס יצק את החומרים הדורשים ‫אחד-אחד על פי הסדר. ‫כאשר היא שר אתך, ‫הנץ פיזר מעליה את הטבלין הנכון, ‫וכל האורחים אכלו ואכלו, ‫מנה ועוד מנה. ‫וריח קינמון חם התפשט ‫מן המסעדה שבקצה ��קוטב ‫על פני כל העולם. ‫דידי וארדן, כבר אמצע הלילה. ‫תרדמו כבר. ‫רגע, עוד לא גמרנו לדבר. ‫איך זה שאת תמיד נרדמת מהר ‫ולי לוקח המון זמן? ‫אה, אולי כי אני-אני ואתה-אתה. ‫אני אחת שנרדמת מהר ‫ואתה אחד שנרדם לאט. ‫נראה לי שעדיף להיות אחד שנרדם מהר. ‫אני דווקא חשבתי שכיף לך. ‫תודה רבה. ‫תודה רבה. ‫תודה רבה. ‫תודה רבה. ‫תודה רבה. ‫אני דווקא חשבתי שכיף לך ‫שאתה סופר כל מיני דברים ‫לפני שאתה נרדם. ‫אם אני סופרת משהו, ‫אני בקושי מגיעה עד שלוש. ‫חבל שאי אפשר להתחלף לפעמים, ‫שאני אהיה קצת את ואת תהיה קצת אני. ‫אה, בוא ננסה. ‫היום אני אספור. מה לספור? ‫משהו שאת אוהבת. ‫אני אספור כלבים. אני אוהבת כלבים. ‫הנה, איזה פודל קטן. ‫זה אחד. ‫השני זה כלב זאב. ‫השלישי זה... ‫ירדן? ‫מה השלישי? ‫נרדמה. אבל יש עוד כלבים. ‫השלישי זה בולדו, מפחיד. ‫אימאלה! ‫הכול בסדר? מה אימאלה? ‫הכול בסדר, אני רק סופר כלבים ‫לירדן כי היא כבר נרדמה. ‫תעחש, כלב רוח, ‫לאבו אדור, דומה לרקסה. ‫את הפרק הזה יצרו דידי, ‫שחר וירדן בר כוכבה, ‫הוקר ספניון, ‫-הפקה מוזיקלית ונגינה, ‫טל בל חרוביץ', ‫-שיצור, צ'וואוה. ‫משתתפים אפרת אביב, ‫תומר שרון, יובל סגל והילדים, ‫בן אחום ואלונה מור. ‫מעברים שחר סיטנר, ‫הפקה בפועל, ‫הפקה בפועל, אינת פסר, ‫הופק עבור, תן, כאן, ‫כאן, תאגיד השידור הישראל, ‫בשיתוף קרן גרינספון, ‫הרשימה מלאה של הקרדיטים ‫באתר התאגיד. ‫וואן קטגוריות מפתיעות ‫מחכים לכם עכשיו במשלוח עד הבית. ‫סופר פארם אונליין, יש פה הכול. ‫מוצר ממוכר חיצוני פרטים באתר.