מַצְחִיק

אני משלם לספוטיפאי על הפרסומת הזאת, כי אתם לא משלמים להם. ככה עובדת חברה רווחית. היי, כאן תמיר מנדובסקי, מהשקעות להצלנים, ואני מזמין אתכם למסע יד ביד בג'ונגל הפיננסי. רוצ��ם להיות הבעלים של החברות הטובות בעולם? כמו מייקרוסופט, ויזה, מקדונלדס? לא תאמינו כמה זה פשוט. בואו איתי ללמוד איך משקיעים במדדי מניות עולמיים בדרך הפשוטה והאחראית ביותר. חפשו עכשיו, יד ביד בג'ונגל הפיננסי. ירדן ודידי בפיג'מה, עכשיו הולכים לישון. רגע, קודם סיפור. ירדן ודידי בפיג'מה, קודם סיפור והולכים לישון. סיפורים מתוך ספריית פיג'מה. שם הפרק מצחיק. דידי, רוצה לשמוע בדיחה? בטח. איך מבדילים בין פיל לענבים? לא יודע. לפי הצבע. מצחיק. רגע, זה עוד לא נגמר. איך עיוור צבעים מבדיל בין פיל לענבים? איך? הוא קופץ על הענבים כמה דקות, אם לא יוצא לו יין. הסימן שזה היה פיל. מה אתם צוחקים? לכו כבר לישון. רגע, רגע, קודם סיפור. טוב, בסדר. נשף מסכות. מעט עודד בורלה. פעם, כשהתקרב חג הפורים של החיות, הן החליטו לעשות חגיגת פורים. אבל לא סתם חגיגה, אלא נשף. ולא סתם נשף, אלא נשף מסכות. כולם ה��חפשו, ומי שיתחפש הכי יפה, יקבל פרס. וכשהגיע סוף סוף פורים של החיות, נאספו כולם בין שני עצים, אורן ואלון, והרכו שם את הנשף. הם התחפשו כל כך יפה, שאף אחד מהם לא הכיר את השני. באמת היה קשה מאוד להכיר אותו. השפן התחפש לברבור סגול. החתול התחפש לזברה, שהקווים השחורים שלהם לבנים, והקווים הלבנים הם שחורים. העורב התחפש לחמור עם נקודות כחולות. הכיפוד התחפש לסוס ירוק. הברבור התחפש לכיפוד שכולות חלט. הסוס התחפש לעורב לבן. הזברה התחפשה לשפן עם משבצות צהובות. החמור התחפש לחתול אדום. הנשף היה מוצלח מאוד. כולם אכלו ממתקים ואוגות עם קצפת וגלידה ומיץ, וכל אחד קיבל שקית, אובה בוטנים, סוכריה, פנקס קטן, צבעים וגולה של זכורחית. וכשהגיע הערב, רצו לתת את הפרס לזה שהתחפש הכי יפה, אבל לא יכלו. כל אחד חשב שהוא המוצלח ביותר. הייתה מריבה גדולה, מצעקות, וחימאת מקות. פתאום ראו כולם גמל. פנו אליו ואמרו לו, גמל! גמל! היה אתה השופט! מי מאיתנו ראוי לפרס? הניח הגמל את סנטרו בכף ידו, שקה במחשבות, הביט בהם בעיון, ולבסוף אמר בקול מתוק מאוד, אבל איפה הפרס? הצביעו כולם על קופסה גדולה, עטופה נייר כסף וקשורה בסרט כחול לבן. הנה הפרס! קראו. בתוך הקופסה! פרס נפלא מאוד! כולנו רוצים אותו! טוב, אמר הגמל, אני אהיה השופט. אני אגיד לכם למי הפרס. עמדו כולכם בשורה, כך. עכשיו פנו כולכם לאחור והביטו לצד ההוא, כך. ועכשיו עיצמו כולכם את העיניים, כולם עמדו כשגבם אל הגמל ועיניהם עצומות, וכולם חיכו. לקח הגמל את הפרס, וברח. כשהגיע על גבעה רחוקה, נעצר וקרא עליהם. אתם יכולים לפקוח את העיניים! שמעתי על הנשף שלכם, אז גם אני התחפשתי. אני חושב שאני התחפשתי הכי יפה, ועל כן הפרס מגיע לי. אני בכלל לא גמל, אני השואל. שלום! אם מישהו היה רואה איזה פרצופים אני עושה לפני הראי שאני לבדי בחדר, הוא בטח ��יה חושב שמשהו אצלי לא בסדר, וכך. וכך. וכך. וכך. וכך. אם מישהו היה רואה איזה פרצופים אני עושה מול הראי כשאני לבדי בחדר, הוא בטח היה חושב שמשהו אצלי לא בסדר וככ. וכך. וכך. וכך. וכך. וכך. וכך. וכך. וכך. וכך. אם מישהו היה רואה איזה פרצופים אני עושה מול הראי כשאני לבדי בחדר הוא בטח היה חושב שמשהו אצלי לא בסדר בדיחות? רוצה לשמוע? איך קוראים לרכבת שמתחתנת? רכבת, קלה. המפוזר מכפר עזר מאת לאה גולדברג איש אחד היה בעיר. כל תינוק אותו הכיר. זה האיש המפוזר, המפוזר מכפר עזר. קם בבוקר המפוזר ויושב על המיטה ושואל. ישנתי כבר או שכבתי זה אתה? זה שבחלון זורח שמו הוא שמש או ירח? עת לקום הוא עת לישון. לא כתוב על השעון. והרי ברור כשמש. ועכשיו אני נזכר. השעה הייתה כבר אמש תשע. אז היום... מחר! אוי, לי! אם היום מחר אז זיכרתי כל דבר. הנה כך הוא המפוזר, המפוזר מכפר עזר. הוא אוהב משטר וסדר, אך הסדר מסובך. לחומצת דברים בחדר, בפרוסדור ובמטבח. שעונו הוא בצנצנת. משקפיים במקרר, במקלחת השמנת, המגבת בחצר. הנה כך הוא המפוזר, המפוזר מכפר עזר. כאשר דוחפים אותו, הוא אומר, סליחה. כשבבוקר פוגשים אותו, הוא אומר, לאין מנוחה. לבריאות! הוא אומר כשנכנס אורח, ולאיש מתעטש, הוא אומר, חג שמח! הוא חושש מכאב אוזניים, מנזלת, משיעול, מטריות לוקח שתיים ביום גשם לטיול. איך יצא מן המבוכה? מטרייה סגורה למעלה, כלפי מטה, הפתוחה. הוא יוצא. דלתו פותח, ורוצה אותה לסגור. אבל אי הוא המפתח? אין מפתח, יש רק חור. מפשפש הוא בארנק, הוא מוצא... זנב של דג. מפשפש בכיס של שמאל, הוא מוצא שם... חור גדול. מחברת שחיפש אותה אתמול. מנהר גם תיק, גם גרב, גם סדינים, אבל השב. מפתחו נמצא בערב בנר תיק של משקפיו. הנה כך הוא המפוזר, המפוזר מכפר עזר. בלי פקפוק ובלי היסוס, הוא נכנס לאוטובוס, כי רצה בצהריים לעלות לירושלים ברכבת אחרונה, אחרונה בתחנה. רץ האוטובוס ברחוב, מסביב קהל הרוב, עוד סמטה ועוד פינה. אך היה התחנה. אז פנה המפוזר לנהג, וכך אמר, אדוני הועילונה, יש לי בקשה קטנה. איפה פה האוטונה? אבקש ברוב נימוס לעצור בתחבוס, כי סליחה, אני ענוס לעבור מתחבוס לרכבת אחרונה באוטונה. הנהג הבין הכל, וצחק בקול גדול, ועצר ואמר, הלו זהו המפוזר, המפוזר מקפר עזר. הלו זהו המפוזר, המפוזר מקפר עזר. המפוזר מקפר עזר. והנה בתחנה הוא, רכבות יצאו ובאו, הנוסים יורדים, עולים, וחורקים הגלגלים. רק קרון בודד אחד, מנותק, עמד בצד, לא עמה ולא חרק, הקרון המנותק, רץ המפוזר אליו, הכנס בו וישב. אה, יש לי מזל היום, כי מצאתי פה מקום. טוב לנוח ברכבת, מה נעים בתל השבט, בקרון אין אף אדם. המפוזר מיד נרדם. כך ישן הוא שעתיים, ופוקח העיניים. הקרון לא זא, לא נא, כנראה זו תחנה. הוא את החלון פותח, מבטיו סביבו שולח ואומר, אגידו נא, מהו שם התח��ה? איפה זכונים בינתיים? כבר קרובה ירושלים. ואונים לו, כך בערך. הוי, עוד רחוקה הדרך. הנה כך הוא המפוזר, המפוזר מקפר עזר. שוב ישן הוא שעתיים, שוב פוקח העיניים, שוב רואה, הוא כיכונה, ומתו בתחנה. מרומה, קרונות, פסים, רץ לו עץ לו קהל נוסעים. הוא שואל, אגידו נא, מהו שם התחנה? בוודאי כבר צהריים, ואני בירושלים. ואונים לו מסביב, לא, אתה בתל אביב. תל אביב? אכן, אכן. שוב שוכב הוא, וישן, את סופו אין איש יודע, את קיצו אין איש מכיר. כנראה הוא עוד נוסע, ונשאר בזו העיר. בוקר, ערב, צהריים, רחוקה ירושלים. הנה כך הוא המפוזר, המפוזר מקפר עזר. על הגדר משועמם ישב חתול בלעם. פיהק פיהוק נפלא, ואת עצמו בפיהוק פעלה. על הגדר משועמם ישב חתול בלעם. פיהק פיהוק נפלא, ואת עצמו בפיהוק פעלה. ופתאום על הגדר שום דבר לא ישב, לא כפות, לא שפם, לא זנב. חתול בלעם נעלם. חי לו מזמן קרפד. הקרפד הזה אהב לחיות תמיד לבדו. הוא אמר שאם יש מישהו קרוב זה מפריע לו לחשוב. על מה חשב הקרפד לא ידע אף אחד. אני חושבת שהוא חושב על אוכל, אמרה צפרדיה אחת. אני חושבת שהוא חושב עליי, אמרה קרפדה אחת. אני חושבת שהוא חושב לאכולתי, אמרה שפירית אחת. פעם ביום שישי אחד לפני הצהריים התעופפה צוצלת אחת ונחה על ענף עץ. היא הרגישה לא בטוב. היה לה כאב ראש וגם כאב כנף. היא נחה על העץ וחשבה על החבר שלה ועל מזג האוויר. והנה ראתה את הקרפד רובץ למטה. אינו האחת עצומה והשנייה פקוחה. והוא שקוע במחשבות, מניד את ראשו מצד אל צד ואומר, לא, זה לא יצליח. הצוצלת שתקה וחיכיתה. לא, זה לא יצליח בכלל, חבל, אמרה קרפד והביט למעלה. אז ראה את הצוצלת. מה את עושה שם? שאל בחשד. את מרגלת אחריי? לא, אמרה הצוצלת. התרחקי מפה. כשאת פה למעלה זה מפריע להמצאות שלי. מה אתה ממציא? שאלה הצוצלת. כן, תמיד. מה אתה ממציא? כל מיני דברים וגם דברים אחרים. למשל? ��הו סוד. אם אגיד לך, לא תספרי לאף אחד. אני נשבעת שלא אספר. טוב, אמרה קרפד. אמרה פה. קרקר קרקור קל. ואמר. עד עכשיו המצאתי. גלגל מרובה. פטיש בשביל לשבור בעצים קשות. סוכריות מלוכות. מגפיים לקרפדות. סולם שבו אפשר רק לרדת. מזלג שיש לו חמש שיניים. כיס שממנו לא מאבדים כלום. יש בו חור, ואם נופל משהו מהכיס הזה, רואים את זה. תנור מיוחד בשביל לצלות אבטיחים. רמזור שיש בו רק אור ירוק. זוג מפתחות, אחד פותח ואחד סוגר. מניפה בשביל לצנן גלידה, אם היא חמה מדי. פנס שנדלה כשמחבים אותו, ומחבק כשמדליקים אותו. מייל גשם שלובשים מתחת לגופיה. חולצה שאפשר לאכול אותה. מים יבשים. או, נראה שאתה באמת ממציא, אמרה הצוצלת. אבל מהו הדבר שאמרת עליו קודם? לא יצליח, אמר הקרפד. אני מנסה להמציא משהו, שאפשר יהיה לרחוץ בו מים מלוכלכים. ירדן ודידי, רוצים לשמוע בדיחה? בטח! מה זה כחול, ירוק, תחילת ואפור? מה זה? צבעים. ועכשיו לישון. לילה טוב. לילה טוב. דידי. מה? אתה חושב שאפשר לצחוק ולהירדן באותו זמן? לא יודע. בואי ננסה. אי אפשר, אי אפשר. את הפרק הזה יצרו דידי, שחר וירדן בר כוכבה, אבקה מוזיקלית ונגינה, טל בל חרוביץ', משתתפים אפרת אביב, תומר שרון, יובל סגל והילדים, יובל סגל והילדים, בן אלונה, אמילי ועדן, מעברים שחר סיטנר, הפקה בפועל, הינת פסר, הופק עבור, כאן תאגיד השידור הישראלי. בשיתוף קרן גרינספון, הרשימה מלאה של הקרדיטים באתר תאגיד. היי. כאן תמיר מנדובסקי, מחבר הספר השקעות לאבצלנים, ומגישה פודקאסט השקעות להאצלנים. אתם יודעים מה לעשות של השקעות להאצלנים? אני באמת שואל, אתם יודעים מה לעשות של השקעות להאצלנים? כי האמת שלי אין מוצג כל כך. אני פשוט מגיש תוכן פיננסי בחינם, ואנשים כנראה אוהבים לשמוע את זה, כי אף אחד מעולם לא לימד עוד אותם את זה. היכנסו עכשיו לפודקאסט השקעות להאצ��נים בספוטיפיי, והאזינו לפודקאסט ששינה את חייהם של עשרות אלפים.