זְרָעִים

תכל'ס, יש מי שמחפש הזדמנויות, ויש מי שיוזם אותן. בן אדלן, זה ההבדל בין ללמוד לבין לעשות. במכללה האקדמית נתניה לומדים תואר שני בן אדלן, שמלמד אותך ליזום. תכל'ס, מתחילים ליזום. במכללה האקדמית נתניה. קמנו בבוקר, וחתכתם שיניים. יצאתי לדרך, באופניים. ראיתי אותך, בקיוסק של אפרים. חתכנו סלט, בצהריים. שתפתם ידיים, והופ, כבר בן ארבעים. השמש כבר נעמה, זרח כוכב ראשון. ירדן ודידי בפיג'אמה, עכשיו הולכים לישון. רגע, קודם סיפור. ירדן ודידי בפיג'אמה, קודם סיפור, הולכים לישון. סיפורים מתוך ספריית פיג'אמה. שם הפרק, זרעים. איזה מנושא זה זרעים? איזה סיפורים יכולים להיות על זרעים? סיפורים שנובטים. סיפורים קטנטנים? סיפורים שאפים ברוח. סיפורים עם עלים וגבעול ופרחים. בינתיים עוד לא, בינתיים הם רק זרעי סיפורים. נו כבר, נלך ללשון. עוד לא. קודם סיפור. שלג של סוויונים. כתבה רינת פרימה. בכל יום שישי הולכים ילדי גן מעיין לשדה שבקצה השכונה. הם הולכים בשורה ארוכה. מרב הגננת בראש. באמצע כל הילדים מסודרים בזוגות. ובסוף הטור הולך טל הגנן. ילדי גן מעיין אוהבים מאוד את השדה שלהם. ובסוף הטור הולך טל הגנן. ילדי גן מעיין אוהבים מאוד את השדה שלהם. בקיץ הם חובשים קובעים, נזהרים מהשמש החמה ומהקוצים, מחפשים צל מתחת לעצים ושותים הרבה מים. אבל אחרי הגשם הראשון והשני והשלישי, השדה החום נצבע בירוק. לאט לאט יוצאים עשווים דקים מהאדמה, מתמתחים למעלה ופורסים עלים. באמצע החורף כבר מופיעים הפרחים, והשדה מלא בצבעים, סגול, אדום ובעיקר המון המון צהוב. ומכל הפרחים הצהובים, הילדים אוהבים פרח אחד קטן שממלא את השדה בנקודות אור, הסוויון. הם קוטפים זרים קטנים של סוויונים ומקשטים את עצמם ואת הגננים. הם עושים מהם עוגות סוויונים ומכבדים את כולם כמובן. אבל בעיקר הם אוהבים לגלות שהסוויון הצהוב מלבין פתאום והופך לסע בזקן עם שערות לבנות, שאם נושפים עליהן, שאם נושפים עליהן, הן מתפזרות בשדה כמו שלג של סוויונים. מרב הגננת סיפרה להם שהשערות הלבנות הן הז��עים של סבא סוויון, ובכל מקום שבו נופלת שערה לבנה, יצמח בחורף הבא סוויון חדש. ביום שישי אחד, באמצע החורף, הלכו הילדים לסדה כרגיל. אבל שלא כרגיל, הם ראו פתאום שלט גדול שלא הכירו עומד בפתח הסדה. ליבי רצה אל מרב הגננת. מה זה? שאלה והצביעה על השלט. מרב וטל התקרבו לשלט, קראו את הכתוב עליו ונהנחו הנחה קטנה. מה כתוב פה? שאלי תמר. כתוב שבקרוב יתחילו לבנות בניין חדש על השדה שלנו. הסביר טל. אבל זה השדה שלנו, קראה דנה. אסור לבנות כאן בניינים. כשהיה כאן בניין, יבואו לגור בו משפחות חדשות, ויהיו להן המון ילדים. חברים חדשים בשבילכם. חברים חדשים זה נהדר, אבל מה עם החברים הישנים? מה יקרה לסוויונים? שאל שאולי. גם הם יגורו בבניין? מרב צחקה ולא ענתה. הילדים שכחו מהשלט ורצו בשדה ושיחקו כרגיל באוגות בוץ וסוויונים, וגם במחבורים ובתופסת. ביום שישי הבא ירד גשם והילדים נשארו בגן. וכך היה גם ביום שישי שאחריו. החורף עבר והגיע האביב. יום שישי אחד, בסוף האביב, הסתדרו הילדים בזוגות כדי לצאת אל השדה. כשהגיעו אל קצה השכונה, נעצרו והסתכלו בפליאה. בתוך השדה עמדו שלושה טרקטורים צהובים. הם לא עבדו, לא היו בהם נהגים. הם רק עמדו שם, צהובים כמו פרחים ענקיים ומשונים. הילדים אהבו להסתכל על טרקטורים, ולכן היקיפו אותם ואפילו שלחו יד כדי לגעת בהם. אבל תל ומרב לא הרשו להם לטפס על הקף הנהדרת או על הגלגלים הגדולים. חבל. ביום שישי הבא נצטרך למצוא לנו שדה אחר, אמרה הגננת מרב. פתאום הבחינו הילדים שחלק מהשדה חפור. מצד אחד של הטרקטורים היו בשדה שלהם אסבים ירוקים ופרחים צהובים, ומהצד השני רק בורות חומים. איפה כל הסוויונים כאן? שאלה ליבי. הם עשו מקום בשביל הבניין החדש, ענתה מרב. היא קראה לכל הילדים והראתה להם איפה מותר להם לשחק ואיפה אסור. לטרקטורים ולבורות היה אסור להם ��התקרב. הילדים רצו ברחבי השדה והכינו עוגות מכול, מים וסוויונים. על פני השדה כבר התרבו הראשים הלבנים של סבא סוויון, והילדים נשפו בהם וראו את הזרעים עפים ברוח וצובעים את השדה בלבן. השעות עברו, והילדים כבר היו צריכים לחזור לגן לקבלת השבת, אבל היה להם קשה להיפרד מהשדה. לא נוכל לחזור לכאן, שאל שאולי. נמצא שדה חדש. ענה לו טל. ליבי החזיקה בידיה זר צהוב כדי לשים בה גרתל בגן. אבל מה יהיה עם הסוויונים כאן? שאלה. איך הסבאים יפזרו את השלג שלהם? איפה יצמחו סוויונים חדשים? אולי נעביר את השדה למקום אחר? הציע דנה. אבל איך מעבירים שדה? אה, יש לי רעיון, אמרה ליבי, ולחשה אותו לכל ילדי הגן. אם אנחנו פשוט נגע, ונעשה זאת. זה היה רעיון נהדר. ילדי גן מעיין חוזרים מהשדה בשורה. כל אחד מהם מחזיק בידו זרי סבא סוויון לבנים. לכל אורך הדרך הם נושפים, נושפים, נושפים. הם נושפים אל גינות הבתים, אל ��גינה הציבורית, אל כל מקום שיש בו אדמה. שלג לבן מחסה את השכונה. שלג של סוויונים. בחורף הבא יצמח בניין חדש בקצה הרחוב, והמון, המון סוויונים צהובים. הילדים של השדה ושל סבא סוויון יחסו את השכונה כולה. לנטה ולי יש סוד נחמן שעוד לא גילינו לאף אחד. אנחנו זרענו מתחת לפלסטיק. זרעים של מסטיק, זרעים של מסטיק. בקיץ הבא, בקיץ הבא, אנחנו זרענו מתחת לפלסטיק. זרעים של מסטיק, בקיץ הבא, בקיץ הבא, נרוץ לגינה בכל יום. ועל כל גבעול ועל כל ענף יבשי לנו מסטיק אדום. בחרנו במסטיק הכי דיים, חתכנו אותו לשמונה זרעים, עדרנו, מדדנו, סימנו בסרט. החנו למסטיק גינה נהדרת. בקיץ הבא, בקיץ הבא, נרוץ לגינה בכל יום. ועל כל גבעול ועל כל ענף יבשי לנו מסטיק אדום. כמעט בכל ערב אנחנו באות, צריך לנקש וצריך להשכות. אנחנו עובדות פה באופן קבוע, שלוש פעמים ויותר בשבוע. בקיץ הבא, בקיץ הבא, נרוץ לגינה בכל יום. נרוץ לגינה בכל יום. ועל כל גבעול ועל כל ענף יבשי לנו מסטיק אדום. בינתיים המסטיק עוד לא נווט, אך נטע אומרת שלא יכפת. המסטיק ענבוט, כך נטע אומרת. פשוט כי כבר אין לו ברירה אחרת. בקיץ הבא, בקיץ הבא, נרוץ לגינה בכל יום. ועל כל גבעול ועל כל ענף יבשי לנו מסטיק אדום. נרוץ לגינה בכל יום. ועל כל גבעול ועל כל ענף יבשי לנו מסטיק אדום. בקיץ הבא. ועל כל גבעול ועל כל ענף יבשי לנו מסטיק אדום. מאוחר. לא נכון, רק רבע למאוחר ויש לנו עוד סיפור. אחרון, אחרון חביב. חנן הגנן. כתבה בצעירה רינת הופר. חנן הגנן, הגנן חנן, באדמה תמר, זרע קטן, הזרע הקטן, באדמה ישן, עברו מעליו שמש ירח ענן, עבר המון זמן. הזרע גדל ושמן עד שיום אחד נבעת והיה לאילן. ועל האילן צמחו פירות אופלאים בכל הצורות ובכל הצבעים. חנן הגנן על סולם עלה כתב הפירות ושם בעגלה. חנן הגנן בעגלה עם פמון נוסע בחוב ושם לו פיזמון. שסק משמש, אפר סמון, קנו פירות בעזימון. תפוז, מנגו, פירות המון, בתוכם חבוי מטמון. בא מולו הילד ארנון. מה תרצה? אפר סמון. אפר סמון לארנון. לחנן הסימון. ודינג דינג דונג בפעמון. חנן הגנן בעגלה עם פעמון נוסע בירידה נשאר לו פיזמון. גויאבה, טירס ולימון קנו פירות בעזימון. יש לי עוד פירות המון בתוכם חבוי מטמון. בא מולו הילדה כוכבה. מה תרצי היום? גויאבה. גויאבה לכוכבה. לחנן הסימון. ודינג דינג דונג בפעמון. חנן הגנן בעגלה עם פעמון נוסע הפוך נשאר לו פיזמון. תמר חרוב וגם ארמון קנו פירות בעזימון. שקדים, קוקוס, פירות המון בתוכם חבוי מטמון. בא מולו הילד אדר. מה תרצי היום? תמר. תמר לאדר. לחנן הסימון. ודינג דינג דונג בפעמון. חנן הגנן בעגלה עם פעמון נוסע בעלייה נשאר לו פיזמון. אגץ וטפוח עם קינמון קנו פירות בעזימון. ענבים ועוד פירות המון בתוכם חבוי מטמון. בא מולו הילדה הדס. מה תרצי היום? אגס. אגס להדס. ��חנן הסימון. ודינג דינג דונג בפעמון. חנן הגנן בעגלה עם פעמון נוסע בעלייה נשאר לו פיזמון. טו טי רו טי פטל ברימון. קנו פירות בעזימון. דובדבנים פירות המון בתוכם חבוי מטמון. בא מולו הילדה סיוון. מה תרצי? דובדבן. דובדבן לסיוון. לחנן הסימון. ודינג דינג דונג בפעמון. אכלה סיוון את הדובדבן. אכלה הדס את האגס. אכלה דר את התמר. אכלה כוכבה את הגויבה. אכל ארנון את האפרסמון. ו... איפה? איפה המטמון? חנן הגנן. אתה גנן או ניצן? הבטחת מטמון וקיבלנו... חרצן. חנן הגנן, צחקני וצבעוני, צוהל, הוא מגלגל באוויר הסימונים. ילדים יקרים, שימו הפזמון. החרצן שלכם הוא המטמון. מי שאותו באדמה יטמון, הוא יזכה בפירות המון. הלכו כולם אחרי חנן אל הגן. שמש בשמיים חיכה לענן. סיוון והדס שרות הפזמון, ואיתן אדר, כוכבה וארנון. ששק, משמש, אפרסמון, מויאבון, פיון ולימון, תות, פטף ולימון. יש לנו זהר המטמון. אז כל חרצן באדמה נטמן וישן וישן שם המון זמן. עד שיום אחד ראו הילדים, חמישה עצים בגן עומדים. ועל העצים פירות המון. ששק, משמש, אפרסמון, תמר, חרוב וארמון, ובכולם חבוי מטמון. חנן, הגנן. הגנן, חנן. באדמה טמן זה רק אדן. חנן, הגנן. דידי. דידי. מה, דידי, נרדמת? עוד לא, אני סופר סוויינים. אה. אתה סופר אותם כשהם צהובים או כשהם לבנים? לבנים. איך אפשר לספור אותם כשהם לבנים? הן עמוני עמונים והן עפים ברוח לכל הכיוונים. בגלל זה אני לא מצליח. אבל אני מעדיף לספור אותם כשהם לבנים כי אז כשהם עפים, אני מבקש משלות. מה ביקשת? ביקשתי להרדם, בשביל זה אני סופר אותם, בשביל הרדם. תנסה לספור משהו אחר, פחות עף. מה? אתם מודלים? מנסים, מנסים להרדם. הוא באמת מנסה, הוא סופר סוויינים. הרגע סיפר לי. יופי. לילה טוב, דידי וירדן. לילה טוב. שמונה, תשע, עשר... לספור בלב, דידי, בלב. אחת עשרה, שתיים עשרה, שלושה עשרה... את הפרק ה��ה יצרו דידי, שחר וירדן בר כוכבה, הפקה מוזיקלית ונגינה, תל בלחרוביץ'. משתתפים יוסי מרשק, מרשק. יוסי מרשק, נטה רוט, והילדים, בן, אלונה, אמילי, אדן, מאורי, אריאל ויבל. מעברים, שחר סיטנר. הפקה בפועל, הינת פסר. הופק עבור כאן תאגיד, השידור הישראלי, בשיתוף קרן גרינספון. הרשימה המלאה של הקרדיטים באתר התאגיד. אתן מאזינות ואתן מאזינים לכאן הסקטים. כאן הסקטים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי. עד יום.