פּוּצ'וּ

אני משלם לספוטיפאי על הפרסומת הזאת, כי אתם לא משלמים להם. ככה עובדת חברה רווחית. היי, כאן תמיר מנדובסקי, מהשקעות להצלנים, ואני מזמין אתכם למסע, יד ביד, בג'ונגל הפיננסי. רו��ים להיות הבעלים של החברות הטובות בעולם? כמו מייקרוסופט, ויזה, מקדונלדס? לא תאמינו כמה זה פשוט. בואו איתי ללמוד איך משקיעים במדדי מניות עולמיים, בדרך הפשוטה והאחראית ביותר. חפשו עכשיו, יד ביד, בג'ונגל הפיננסי. סיפורים ושירים, מעת פוץ'ו. כמה מילים לפני ההקדמה. שמי אמנואל. אבל כולם קוראים לי בקיצור נלי. או לפעמים, כשרוצים להרגיז אותי, נלי הגפרו. אבל אותי זה לא מרגיז, כי אני לא מאלה המתרכזים בקלות. אפילו כשאני הולך ברחוב, ואנשים שאני לא מכיר קוראים לי עיה. גם אז אני לא מתרגז, אני פשוט מבין ששוב התבלבלתי ולבשתי את החולצה של אחותי. עיה היא אחותי הגדולה והג'ינג'ית. היא מלאה כל היום טענות על כל העולם, ובייחוד עליי. אימא מנסה תמיד להשקין שלום בינינו ואומרת לי, עזוב אותה, אתה לא מבין שהיא במתח? גם אני הייתי עצבנית כשהייתי בגילה. הדברים לא כל כך משכנעים אותי, כי אני זוכר ��עיה הייתה במתח, עוד לפני שהיא הגיעה לגיל המתח. למרות כל הטענות שיש לה, אני משתדל להתנהג אליה בנימוס, ולשתף אותה בכל סודותיי בתנאי שהיא לא תספר לאימא. היום גיליתי לסוד שאני מתחיל לכתוב יומן סודי, וביקשתי ממנה שתכתוב לו את ההקדמה. כרגיל, היא לא התרגשה מהכבוד הזה ואמרה לי, אתה מדבר שטויות, נלי. בשביל מה לכתוב הקדמה? הרי הקדמה אף אחד לא קורא. לא הסכמתי איתה. אמרתי לה שלדעתי הקורא רוצה לדעת מי הוא המחבר, מה הוא עושה ואיך הוא נראה, ואת כל הדברים האלה כותבים בהקדמה. למה החלטתי לבסוף להתחיל את היומן בלי שום הקדמה? אמרה לי איה, אני אומרת לך שאת ההקדמות אף אחד לא קורא, אבל אם אתה דווקא מתעקש, שב ותכתוב בעצמך. אמרתי לה, את צודקת, אבל לא נעים לי לכתוב על עצמי. איך זה יתקבל אם אני אכתוב, שמי נלי, ואני ילד חכם, מוכשר, טוב, חרוץ, יפה, אמיץ, ועוד כמה דברים שלא נעים לי לכתוב אותם, מפני שאני גם צנוע. הרי כולם יחשבו שאני גאוותן ולא ירצו לקרוא הלאה. אבל אם את תכתבי, מחבר היומן הוא ילד חכם מאוד, יפה להפליא, אמיץ ללוחט, וכולי וכולי, אז תהיה לזה צורה אחרת. איה לא נתנה לי לגמור את דבריי, ואמרה כי למרות שהצדק איתה, היא בכל זאת יושב לכתוב לי את ההקדמה, מפני שהיא יודעת שאני נוטניק נוראי. אמרתי לה, תודה. לא אכפת לי מה שאת חושבת עליי, היקר שתכתבי. אמרה איה. בסדר. אבל תדע שאני כותבת רק את האמת, ואני אספר לכולם איזה שובב אתה, איזה בתלן, סתום, פסיכי, מציץ לי אמנים של אחרים, מציץ בכלל, שונא להתרחץ, שונא ללמוד, מנדנת בלי סוף, בעיקר הילד הפחפח, המשנה דעתו בכל רגע. עכשיו תן לי את המחברת. לא נתתי לה. רציתי קודם לחשוב. חשבתי וחשבתי, והחלטתי שהפעם, באופן יוצא מן הכלל, היא צודקת. בשביל מה אני צריך הקדמה ליומן שלי? הרי ממילא אף ילד לא יקרא אותה. את מי בכלל מעניינות הקדמות? מתנה לאמא. מפעם לפעם, אמא אוהבת לגשת לילקוט בית הספר שלי, לעיין במחברות שלי ולראות איך אני מתקדם בלימודים. בדרך כלל אני מרשה לה להסתכל, ולפעמים אני בעצמי קורא לה קטעים, או מסביר לה איך פותרים תרגילים בחשבון, ולרוב, אין לי בעיות איתה. לפני שבוע, כשאמא רצתה כהרגלה להוציא את מחברת היומן שלי, נזכרתי פתאום כי הפעם יש לי סוד בשבילה, והספקתי לקפוץ בעוד מועד ולהוציא מידה את המחברת. למה? התפלאה אמא. זה... זה... זה סוד! גמגמתי. תחילה אמא לא הבינה מה פתאום יש סודות בינינו, אך לפתע אורו עיניה, היא נתנה לי נשיקה על הלכי ואמרה, אם זה סוד, אז תשמור עליו ואל תגלה לאיש. תסמכי עליי! אמרתי והחזרתי את המחברת לתיק. זה קרה ביום שלישי לפני שבוע, הערב הגיע המשכו של הסיפור. ישבנו לארוחת הערב. השולחן היה עטוי מפה לבנה, ועליה בקבוק יין אדום מתוק, עוגת קרם וצנצנת ורדים. ישבנו בחגיגיות רבה ו��רנו, היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לאימא הרזה. היה נחמד מאוד. אבא קנה למתנה נהדרת מגומי, בקבוק חם כחול עם פקק, כדי שבחורף לא יהיה לו קר ברגליים. איה קנתה לספר בישול עם ציורים ששמו איך ללמוד לבשל בלי לסרוף את העוגות, והגישה לאותו בחשיבות מרובה. רק לי לא היה מה להגיש. אמנע מכנתי משהו, אבל בצהריים חשבתי שמימי לאימא תכבד את כולם בשוקולד הזה, וגמרתי אותו לבד עוד לפני הארוחה. מה איתך? שאל אבא. מה קנית לאימא אבא, כסף שנתתי לך? השפלתי את ראשי, ולא ידעתי מה להגיד. אני ראיתי שהוא קנה שוקולד. הלשינה עליי איה. אבל אני בטוחה שהוא גמר אותו בעצמו. אבא הרגיש שאני הולך למשוך בשערות האדומות של איה, ומהר לטפוס לי את הידיים. אימא הבינה שאני מסוגל להתחיל להשתולל, וקראה. שקט! אני יודעת איזו מתנה הוא ריחין לי. מיד הסתררה דממה, כי כולנו רצינו לדעת על איזו מתנה היא מדברת, בייחוד אני. אל תחשבו שאין לי עיניים בסכל, אמרה אימא. לפני שבוע כמעט נתקלתי במתנה שלו לא בכוונה, אבל הוא ברגע אחרון הספיק להוציא לי אותה מהידיים. תחילה לא הבנתי מדוע, אך מיד נזכרתי שיש לי ים הולדת, ותיארתי לעצמי שהוא כתב או צייר משהו נחמד בשבילי. איש לא הבין על מה אימא מדברת, וגם אני לא, כי אני שוכח דברים שלא כדאי לזכור. אתה רוצה להביא בעצמך או שאני אביא? שאלה אימא. תביאי את! אמרתי בצניעות, מת מסקרנות לדעת מה היא מתכוונת להביא. אימא מיערה לחדרי וחזרה עם הילקות שלי. פתחה אותו, פשפשה בין המחברות, והוציאה את יומן בית הספר המקושקש שלי. היא התחילה לדפדף, ואני עוד לא זכרתי כלום, ורק עקבתי אחריה בסקרנות יחד עם כולם. אימא דפדפה, דפדפה, ופתאום הגיעה לדף אחד ונעצרה. הסתכלה עליו, ואחר כך הסתכלה עליי. ברגע זה נזכרתי מהו הדף, וזינקתי כדי להוציא ממנה את המחברת, אבל אחרתי. גם אבא וגם איה הספיקו לקרוא את היערה של המורה שולמית כתובה בדיו האדום שלה. אלה הורים, אמנואל לא הכין שיעורים וגם מפריע בכיתה. דברו עםו. הייתה דממה גדולה מסביב לשולחן. כולם הסתכלו עליי בתוככה רבה, ולמרות בקשתה המפורשת של המורה, לא רצו לדבר איתי. אולי יותר טוב ככה. פעם טיפסתי על עץ, וקפצתי מלמעלה למטה. קירינה ישפה ברחוב, ושפשפה גלין על בלטה. פעם הלכתי על גדר, שיווי משקל בלי כל פחד, כי חדווה ואחיד. שיווי משקל בלי כל פחד, כי חדווה ואחיה יצרו לקנות שוקולדה ביחד. ופעם, כן פעם, לפני חודש או יותר, התכופפתי ונתתי נשיקה לאסתר. בדיוק כמו שאמר לי אפרים, ואחר כך רעדתי יומיים. ופעם, כן פעם, לפני חודש או יותר, התכופפתי ונתתי נשיקה לאסתר. בדיוק כמו שאמר לי אפרים, ואחר כך רעדתי יומיים. ופעם, כן פעם, לפני חודש או יותר, התכופפתי ונתתי נשיקה לאסתר. ופעם, כן פעם, לפני חודש או יותר, רעדתי י��מיים. ופעם, כן פעם, לפני חודש או יותר, התכופפתי ונתתי נשיקה לאסתר. ופעם, כן פעם, לפני חודש או יותר, התכופפתי ונתתי נשיקה לאסתר. אני לא כל כך צחקתי. רצתי אחריה, תפסתי אותה והחזקתי בשתי ידיה. בדיוק ברגע זה אימא שלה חזרה, ובמקום לצעוק עליי, צחקה, ושאלה אם היה לנו נחמד. אני חושב שגם האימא הייתה אהבה בי. למחרת היא ואימי קבעו לנסוע בסירה לאי האלמוגים. בסירה ישבתי בין אימי מצד אחד ויסמין מהצד השני. אימא של יסמין ויתרה על הטיול ברגע האחרון בגלל כאב ראש פתאומי, ואני נשארתי לבד עם הילדה. כשאספר אחר כך בבית הספר איזו הצלחה הייתה לי בעילת, בטח אף אחד לא יאמין לי. אבל לא אכפת לי. העיקר שאני יודעת האמת. הטיול היה נחמד. אי האלמוגים הוא חלום של אי, ויסמין כל הזמן נדחפה אליי וחשבה שאני לא מרגיש. אתם אולי רוצים להגיד שזה עוד לא סימן שהיא התאהבה בי? אז יש לי גם סימן אחר. אימא שלה בעצמה גילתה לי את זה. היא באה אלינו אחרי ארוחת ערב ואמרה שיסמין מתגעגעת אליי ומזמינה אותי אליה לחדר. באתי, ובהתחלה לא ידעתי על מה לדבר איתה. אז אימא שלה הציעה לנו שנסתכל באלבום גדול. ואם לא אכפת לנו, אז היא יוצאת להציץ בתוכנית הטיולים של מחר. אני חושב שהיא הציצה בתוכנית הטיולים של כל השנה, מפני שזה לקח לה המון זמן. וכשחזרה, יסמין כבר ישנה, מחזיקה באצבע הקטנה שלי כדי להיות בטוחה שגם אני לא אלך לראות מה תוכנית הטיולים של מחר. למחרת טיילנו לעיר המערב הפרוע. גם אימא של יסמין רצתה לטייל איתנו, אבל ברגע האחרון הזכרה שהיא צריכה לסדר משהו, והשאירה את יסמין איתי. מעניין מצור היא היה אומר, לו היה רואה איך אני הולך איתה יד ביד ברחוב הראשי של המערב הפרוע. איה, אחותי, לא כל כך מתלהבת מיסמין ואומרת שהיא נודניקית, אבל אני יודע שהיא אומרת את זה רק מתוך קנאה, כי בה, אף אחד לא התאה�� באלת. ככה אתה חושב? אמרה לי איה. ומי לדעתך היא תאהבה בך? מי? יסמין! לא הרגשת? לא. היא רק מנצלת אותך. לא נכון. תשאלי אפילו את אימא שלה, היא בעצמה גילתה לי שביטה את האהבה בי. האמא זה לא נחשב. הייתה צריכה לשאול את יסמין בעצמה. האם היא אמרה לך שהיא אוהבת אותך? היא... לא. למה? למה? זו שאלה. וכשאתה היית בת שנתיים ידעת לדבר? איה לא ידעה מה לענות לי, ולי לא היה זמן לחכות, כי הבטחתי לאימא של יסמין לקחת את הקטנה לראות סרטים מצוירים בטלוויזיה. אני אומר לכם, הצלחה כזאת אצל בנות כמו שהייתה לי באלת, מזמן לא הייתה לי. טיול קיץ אביבי החלטנו להשקים קום כדי שנגיע ראשונים לכינרת. אצלנו בבית, כשמחליטים לצאת בשש בבוקר, אף פעם לא מצליחים לזוז לפני שמונה. ולכן הפעם, אבא אמר שאנחנו קמים בארבע בבוקר, שותים קוס קפה בארבע וחצי, ויוצאים מהבית בחמש בדיוק. אף לא דקה יותר. התוכנית הצליחה למעלה מהמ��ואר, והייתה זו הפעם הראשונה שהצלחנו לצאת לטיול עוד לפני השעה שבע. אבא המאושר הכריז, ושעה טובה, משפחת בוי בריק יוצאת לדרך. היא פניה את הסוסיטה, וברגע שהתחילה לנוע, נזכרה עיה לצעוק. אוי, מרוב מהירות שכחתי לעשות פיפי. גם אני! צרכה אימא ובקשה מאבא לעצור. לא. עודי האבא בתוקף. אם אני יוצא עכשיו, לא נצא גם אחרי שמונה. אבל אני יוצא במכנזיים. איבבה עיה. תהי תפקי עוד שתי דקות. אמר אבא שעה שהמכונית כבר יצאה מרחוב השדרה. עוד מעט נגיע לתחנת דלק, ותוכלי לעשות שם כמה שתרצי. ביציאה מהעיר נכנס אבא לתחנת דלק מהודרת, וביקש מהממלא למלא עד הסוף. אימא ועיה רצו בינתיים אל חדר השירותים, ועד מהרה חזרו בבושת פנים. לכנוך כזה! אמרה אימא. איך הם לא מתביישים? בוא נחזור הביתה! התחננה עיה. לא בא בחשבון! אמר אבא. נמצא פינה שקטה לצידי הדרך, ושם נעשה הפסקה. אחרי חדרה, בכניסה לוודיארה, עצר אבא ליד כ��יסה לפרטס, ואימא עם עיה רצו כחץ מקשת אל בין עצי התפוזים. אבא ואני החלטנו לנצל גם כן את ההזדמנות, אבל בשבילנו הספיגה גם השורה השנייה של העיצים. כמעט התחלנו, כאשר שמענו צעקה נוראה של עיה, ועד מהרה ראינו את שתי הגברות שלנו רצות לעבר המכונית, כשהן נושמות בהתרגשות. מה קרה? שאל אבא כשהוא ממהר להתניע את הסוסיטה, ואנו יוצאים לדרך בזינוק. אל תשאל. אמרה עיה. רק התחלנו להתכופף, ופתאום אימא ראתה עיניים נוצצות של חמור, במרחק שני מטר מאיתנו. מזל שהספקנו לברוח. אין דבר. אמר אבא, ולא איבד את שלוות רוחו. אחרי הפעולה, אני מכיר מסעדה מאוד נקייה, נעצור שם. אבא הגביר את הלחץ על תבשת הכז, ואנו טסנו בוודיארה, במהירות עצומה של 80 קילומטר לשעה. כשהגענו למסעדה הנקייה, חשך עולמנו. שלט גדול, סגור בגלל שיפוצים, ביסר לנו שעבדה תקוותנו האחרונה. אין דבר. אמר אבא. עוד רבע שעה נגיע לכינרת, ושם בטח נמצא מקום מתאים. כאשר הגענו אל חופי הכינרת היפה, וראינו את המים הכחולים והנוצצים, שכחנו את כל הצרות שלנו, ולא רצינו שום דבר אחר, רק לקפוץ לתוכה, ולצלול בתוך השלווה הרוגעת. מה אספר לכם? מזמן לא היה לנו טיול כל כך מוצלח. אחרי הרחצה, אבא הדליק בדורה. אימא הוציאה אוכל מתוך הצידנית, ואנו זללנו בתאבון רב. בערב, כאשר הגענו הביתה, עייפים, אך מלאי סיפוק. הספקנו לשמוע בחדשות את קריינה רדיו, המודיר בשמחה, שביממה האחרונה, עלה מפלס הכינרת בעשרה סנטימטרים. הייתם מאמינים? תודה. העזנתם לסיפורים ושירים, מעת פוץ'ו. הופק עבור חינוכית. אני משלם לספוטיפאי על הפרסומת הזאת, כי אתם לא משלמים להם. ככה עובדת חברה רווחית. היי, כאן תמיר מנדובסקי, מהשקעות להצלנים, ואני מזמין אתכם למסע, יד ביד, בג'ונגל הפיננסי. רוצים להיות הבעלים של החברות הטובות בעולם? כמו מייקרוסופט, ויזה, מקדונלדס. לא תאמינו כמה זה פשוט. בואו איתי ללמוד איך משקיעים במדדי מניות עולמיים, בדרך הפשוטה והאחראית ביותר. חפשו עכשיו, יד ביד, בג'ונגל הפיננסי.